פסק-דין בתיק ת"א 6551-06

1.      לפניי סכסוך בין בעלי דירות בבית משותף הנמצא ברח' קק"ל 19 ירושלים והידוע כחלקה 68 בגוש 30068 (להלן: "הבית המשותף").

התובע הינו הבעלים של דירה בקומה השניה של הבית הידועה כת"ח 6 ואילו הנתבעים הינם הבעלים של מחסן בקומת הקרקע תחתונה הידוע כת"ח 1.

בצמוד למחסן נמצא מקלט וחדר הסקה וכן מסדרון גישה, שהינם רכוש משותף של כלל בעלי הדירות בבית המשותף.

הבית נרשם בפנקס הבתים המשותפים על פי צו המפקח מיום 18.6.90 וכן נרשם תקנון מוסכם, אשר אין בו הוראות הנוגעות למחלוקת דנן.

2.      התובע טען, כי הנתבעים עשו דין לעצמם והשתלטו על שטחים שונים ברכוש המשותף ועשו בהם שימוש ייחודי, תוך מניעת השימוש מהתובע. לטענתו, אלמלא הגדישו הנתבעים את הסאה ובמקום להקים פרגולה הסכמתו, צירפו את השטח שנועד לפרגולה למחסן שבבעלותם תוך קירויו המלא, תביעה זו לא הייתה מוגשת.

ביחס למחסן, טען התובע כי אמנם הנתבעים הם בעליו אלא שהם עושים בו שימוש חורג כסטודיו למחול ולפיכך ביקש ליתן צו הצהרתי המורה שהנתבעים אינם רשאים לעשות שימוש במחסן אלא בהתאם לייעודו על פי היתרי הבניה.

כן נטען, כי במקלט ובמסדרון עושים הנתבעים שימוש ייחודי על אף שאלה רשומים כרכוש משותף.

באופן דומה, גם חזית בית הקפה מהווה רכוש משותף והנתבעים, כחלק מבעלי בית הקפה, עושים בה שימוש לבית הקפה. לפיכך מבקש התובע להורות על סילוק היד משטח זה וסעד כספי.

ביחס לחצר המשותפת של הבית המשותף, טען התובע, כי הנתבעים בנו קיר בחצר המשותפת הסמוכה למחסן ופתחו בקיר שער ברזל המהווה שער כניסה למחסן הנתבעים ולחצר שסופחה אליו. בנוסף, יצקו שביל גישה לשער זה בקיר תוך פתיחת פתח בגדר החיצונית של החלקה ויצירת כניסה נפרדת למחסן הנתבעים מהשטח הציבורי שמחוץ לגבול החלקה.

בנוסף, סגרו הנתבעים את חצר הפטיו שנוצרה בסמוך למחסן לאחר שבנו את הקיר התוחם. הנתבעים בנו קונסטרוקציית ברזל המותקנת על גבי רצועות בטון יצוקה בציפוי אבן במטרה לקרות את השטח ולאחדו עם המחסן המורחב. זאת, תוך ניצול זכויות בניה והרחבת מחסן הנתבעים לשטחים המשותפים, ללא היתר בניה.

התובע הכחיש כי נתן אי פעם הסכמה לשימוש שהנתבעים עושים ברכוש המשותף.

לפיכך, ביקש התובע לפסוק לו סעד כספי עבור דמי שימוש ראויים בסך של 31,031 ש"ח וכן פיצוי בגין עגמת נפש בשיעור שלא יפחת מ-20,000 ש"ח.

עוד ביקש התובע ליתן צו המורה לנתבעים לסלק את ידם מן הרכוש המשותף וכן להסיר את כל אשר בנו בחצר המשותפת, וכן צו הצהרתי המורה על כך כי הנתבעים אינם רשאים לעשות שימוש במחסן הנתבעים אלא בהתאם לייעודו על פי היתרי הבניה ועל פי חוק התכנון והבניה.

3.      הנתבעים טענו מנגד, כי מאז רכש התובע את דירתו בשנת 2001, רב והסתכסך עם כל הסובבים ובפרט עם בעלי הזכויות והמחזיקים השונים בבית המשותף.  קודם לתביעה זו תבע התובע את מפעילי המסעדה שבקומת הקרקע (בת.א. 7167/02) בתביעה שבחלקה נדחתה ובחלקה נמחקה.

לטענת התובעים, מצב הבית המשותף והחצר לא השתנה מאז רכש התובע את דירתו, למעט עבודות להחלפת הגדר שביצעו הנתבעים לפני כ-7 שנים בהסכמת התובע, ועבודות לסגירת הפטיו שגם הן נעשו בהסכמתו. לטענתם, כל השימושים שנעשו בבית ובחצר הם שימושים גלויים וידועים, אשר לא נסתרו בשום שלב מעיני התובע, לא לפני שרכש את דירתו ולא לאחר מכן.

התביעה הוגשה בשיהוי והתובע מושתק מלהגישה שכן השימוש בגינו הוגשה נעשה על ידי הנתבעים במשך עשרות שנים ברציפות, הרבה לפני בואו של התובע לבית המשותף והתובע הגיש את התביעה כ-5 שנים לאחר שרכש את דירתו. לטענתם, התובע אישר כי נתן לנתבעים הסכמה לשימוש ייחודי בחצר וסגירת הפטיו ורק בסיכומים טען כי הנתבעים הגדישו את הסאה.

הנתבעים הוסיפו, כי השימוש שנעשה בחלקי הרכוש המשותף היה בהסכמת כל בעלי היחידות, קודם לרכישת דירתו של התובע על ידו, וגם אם התובע רשאי לחזור בו מההסכמות, אין הוא רשאי לעשות זאת רטרואקטיבית. משכך, אין בסיס לתביעה המתייחסת לשימוש של הנתבעים ברכוש המשותף קודם להגשת התביעה.

לסיכום נטען, כי בכל עת יש והיה מפתח למסדרון והמקלט וכי התובע, ככל דייר אחר בבית המשותף, יכול היה לקבלו אילו חפץ להשתמש בו.

ביחס לגדר טענו הנתבעים, כי הגדר הייתה קיימת בתוואי הנוכחי זמן רב לפני רכישת דירת התובע על ידו, וכי בשנת 2002 ביצעו עבודות הגבהה של הבטון שהחליף בחלק העליון של הגדר את גדר הרשת שהייתה קודם לכן, מבלי לשנות את התוואי ולא את הגובה הכולל של הגדר. לטענתם, מאחר ואין בעצם קיומה של הגדר כדי לפגוע בדרך כלשהי בתובע, אין מקום להורות על פירוקה.